בחירת מקצוע בתקופת אי וודאות

רופא זה פאסה?

בעבר, השאיפות המקצועיות הנעלות ביותר להן ייחל כל הורה עבור ילדו היו שיהיה רופא, מהנדס או עורך דין. זוכרים? העוסקים במקצועות אלו זכו לכבוד, הערכה והכנסה יפה. 

לפני עשור וקצת... חל שינוי. שוק העבודה נפתח לשלל מקצועות חדשים, חברות בינלאומיות ושיטות עבודה פחות מסורתיות. מושגים כמו מנתחי מערכות, מפתחי תוכנה, אנשי סיסטם, עבודה מרחוק, עבודה בחברה גלובאלית, 24/7 ועוד...והפכו לשם תואר כולל "היי - טק" ובמקביל החלה התפתחות מואצת בתחומים חדשים הכוללים ידע וניהולו, העברתו, שימורו והגנה עליו, כמו גם פיתוח מכשור ובינה מלאכותית שחודרים לכל התחומים והמקצועות, החל ברובוטים מנתחים ועד תוכניות לעיבוד, סריקה ושימור של חומרים ב"ספריות" ובענן.

דור ההורים, אלה שנכנסו לעבוד במקום עבודה אחד בשנות העשרים לחייהם... עבדו 30-40 שנה באותו מקום ויצאו לפנסייה. דור ה-y מחליף מקומות עבודה אחת לשנתיים שלוש. לפעמים באותו תחום, לפעמים בתחום אחר לגמרי. העיקר לא להישאר באותו מקום יותר מידי כי אז הוא נחשב לאדם ללא שאיפות, חסר התפתחות מקצועית ועוד.

לפתע, בשל עודף ההזדמנויות המקצועיות, ההורים מרגישים קצת מחוץ לעניינים – מה אמליץ לילדים שלי שעכשיו השתחררו מהצבא? האם אני בכלל "בעניינים" ויכול להמליץ? איך המקצוע ישפיע על שאר ההתנהגויות והחיים של הילדים שלי?

גם יוצאי הצבא, שבאופן טבעי מצופה מהם להחליט על מסלול מקצועי ולדבוק בו תוהים מהו הכיוון המקצועי הנכון ביותר עבורם? כמה שנים של הכשרה הוא יצריך? מהי ההכנסה (הפוטנציאל) בעוד מספר שנים? ועוד.

והנה הגיע הקורונה ושוב נטרפו הקלפים

שנת 2020 הפכה את היוצרות ושינתה את כל מה שחשבנו עד היום. מקצועות בטוחים ויוקרתיים כגון טייסים, אנשי תיירות, מרצים באוניברסיטאות ועוד, נמצאים ברובם בחל"ת או באבטלה או בסכנה קיומית.

לעומתם, צצו ביקושים לתחומים ותיקים, אבל עכשיו הפוקוס עליהם גדל בצורה דרמטית: למידה מרחוק, שליחויות, בניית אתרים ומסחר בדיגיטל, שימור ואבטחת מידע, בשירותי טיפול ותמיכה פסיכולוגיים למשפחות ואוכלוסייה שנמצאים במצבים אישיים וחברתיים חדשים ועוד.

שתי אוכלוסיות של עובדים, עומדות נבוכות ושואלות שאלות:

1. אנשים שעבדו עד עכשיו, לפעמים שנים רבות, והמקצוע שלהם הפך לפחות רלוונטי, הם פוטרו או יצאו לחל"ת: "מה אני עושה ואיך, כדי להמשיך לעבוד ולהתפרנס בכבוד?"

2. צעירים בתחילת הקריירה שלהם: "אני נמצא לפני צומת קבלת החלטות חשובה בחיי, סיימתי את הצבא, חזרתי מהטיול הגדול בחו"ל (לפני הזמן המתוכנן): האם להירשם ללימודים באוניברסיטה כפי שתכננתי? האם המקצוע שבחרתי נכון או האם ללכת להשתלמות מקצועית קצרה וממוקדת, כאן ועכשיו ולנצל ביקוש?  איזה מקצוע איזו עבודה שאלמד ואשתלם בה בשנים הבאות תוכל להיות רלוונטית בעוד 20-30 שנה? ואולי זה בכלל לא חשוב?

עולם חדש - צרכים חדשים

עולם התעסוקה העכשווי, הדינמי, המשתנה תכופות וזה העתידי, דורש מאיתנו להתאים עצמנו אליו ולהפוך דינמים מקצועית. מצד שני, היכולת שלנו לנווט בין שלל מקצועות ובין מבני ארגון שונים וצורות עבודה מגוונות, מאפשר לנו שליטה על ההתפתחות המקצועית שלנו ובחירה במשרה שתתאים לנו ביותר. מתובנות התקופה:

1. עד גיל 40-45, ככל הנראה עובדים יחליפו מספר מקומות עבודה בחייהם. 

2. הצרכים של האוכלוסייה משתנים ויוצרים ביקוש למקצועות חדשים: שרותי תרגום, שרותי סיעוד, שרותי פנאי לגיל הזהב, הגברת התלות במידע ואינטרנט יוצרת ביקוש להוראה ולימוד התחום עבור אלה שלא מכירים.

3. מקצועות מסורתיים הופכים להיות פחות רלוונטיים: דוורים, נהגים, עובדי ייצור.

4. יצירה של הזדמנויות למקצועות חדשים שאפשר להשתלב בהם גם ללא  תואר אוניברסיטאי. לפעמים מספיק קורס מרוכז של כמה חודשים או לימודי תעודה "חוץ אוניברסיטאיים"  - קידום ברשתות חברתיות, גישור, משאבי אנוש, רכש ולוגיסטיקה, סחר בינלאומי, קוסמטיקה, בנייה ועיצוב אתרים ועוד.

5. מיקום העבודה הופך להיות פחות רלוונטי. חברות וארגונים רבים הבינו שלעיתים העובד הרבה יותר יעיל בעבודה מהבית, בהמשך למגמה של חופש לבחור באיזו שעה מתחילים לעבוד.

6. האינטראקציה הפיזית בין אנשים בעולמות העבודה תלך ותפחת. הרבה יותר ישיבות ב"זום" וצ'טים באמצעי תקשורת אחרים.

7. קבלת ה"שינוי" כמצב קבוע ולא זמני. אין יותר תוכנית חומש או תלת שנתית. עובדים, פועלים, מגיבים ומשנים תוך כדי תנועה ועבודה כל הזמן.

8. גם אופן תפיסת כישורי המנהלים עובר שינוי. אם פעם מנהל היה מי שיש לו השכלה גבוהה וניסיון רב שנים, היום חברות ומעסיקים מחפשים את המנהל ה"מתכלל"  (MULTI-TASKING), מנהל שיודע לתפקד בתנאים משתנים, מכיר נושאים וזירות עבודה רבות, יודע איך לגייס אליו ולנהל את האנשים המתאימים.

9. צורך חדש/ישן לניהול זמן. ההשקעה של עובדים רבים במקומות העבודה שלהם מגיעה על חשבון החיים האישיים הפרטיים שלהם, המשפחה, החברים. הצורך בניהול זמן נכון הופך מהותי יותר בעבודה מהבית, שם הגבולות לכאורה פרוצים וזירת העבודה זמינה 24/7. 

10. כדי להתמודד עם לחצים וצרכים חדשים אלו, מתפתחים ויתפתחו "תורות" חדשות. אנחנו נתקלים כבר היום בסדנאות לגמילה מהתמכרויות למסכים, סדנאות לשחרור לחצים - יוגה, מיינדפולנס, לימודי NLP וכישורי אימון וגם, אתרי הכרויות ורשתות חברתיות שמהווים לא פעם תחליף לאינטראקציה של פעם. 

אז איך בוחרים?

כאשר אי הוודאות הוא המצב הרגיל, כאשר השינוי ממשיך ומתגבר וחודר לעוד תחומים, מהי כיום הדרך הטובה והנכונה לכל אחד לבחור תחום לימודים/תעסוקה?

אני מציע להשתמש בשלוש "מילות חיפוש":

יודע, יכול, אוהב. 

יודע - מה אני יודע על התחום, המקצוע, עד כמה אני יכול להשתלב בו במהירות, האם אני צריך ללמוד את התחום, כמה זמן, מהי העלות, מהו הפוטנציאל הכלכלי (תוך כמה זמן אני מגיע להכנסה שמספיקה ומתאימה לי)?

יכול – כישורים שכליים וגופניים וגם שילוב ביניהם: האם אני מסוגל לשבת מול המחשב לבד בחדר 10 שעות, האם צריך כושר גופני, האם יש לי משמעת עבודה ללא פיקוח, האם אני יודע לנהל את הזמן שלי נכון, האם יש הגבלות על העיסוק בתחום כגון, הצורך ברישיון לעסוק בתחום: רופא, פסיכולוג, רוקח, חשמלאי, רואה חשבון וכד'?

אוהב – אני טיפוס אנליטי, קר ומחושב, פועל כמעט ללא רגשות על סמך ניתוחים, הגיון, תחשיבי עלות / תועלת, או לחילופין, אני הרבה יותר טיפוס של אנשים, חברים, זקוק לתשומת לב, תמיכה חברתית, משפחתית, הכרה ו"מימוש עצמי", האם אני שמרן ולא אוהב לשנות ולחדש, האם אני מתמלא אדרנלין בכל פעם שיש פרויקט חדש והזדמנות לשנות? 

התשובה כמובן לא פשוטה,

וניתן להקל על המענה בעזרת שתי מילות שאלה נוספות:

תלוי - מי אני, מהיכן הגעתי, מי מסביבי, איזו היסטוריה תעסוקתית או לימודית יש לי, עד כמה יש לי רשת ביטחון?

שינוי - הבנה עמוקה שאין יותר קביעות, אי אפשר לנוח על זרי הדפנה, אי אפשר לחזות במדויק מה יהיו התוצאות ומה יהיה מחר. שינוי כמצב קבוע.

בהצלחה.